סבא אהרון לנכדתו הראשונה, שיר מהרי קארצ'אל בצפון מזרח תורכיה

 

הרחק בקצה העולם

הפרד עמד מלכת

אך סבא עומד נפעם

הפריחה את ליבו מושכת

הוא עמד באוכף שבהר

ורוח נעים נשב

הוא הרגיש כאילו מחר

האביב גם אליו עוד שב

הרחק למטה באחו

כפר רועים נח, דולקים אורותיו

לשם, רק לשם הלך הוא

להשלים עוד טיול עם רעיו

כשגלש על אבני הדרדרת

בין פרחים, באודם של דם

וברכו כבר כמעט מתפוררת

הוא היה המאושר באדם

כי למרות כרסו הטופחת

ולמרות שהוא כבר סב

רק ניגב את מצחו במטפחת

ואת יפי הטבע אהב

שם צילמו אותו חבריו

מתאמץ לגלוש במדרון

המדרון שבין אבניו

פרחו פרחי גרניון

גדולים ושופעים וכחולים

עורקיהם בסגול עמוק

מתוך הדרדרת עולים

קורצים לבא מרחוק

וגם הם מרימים את ראשם

שורשיהם במדרון אחוזים

וגם הם לוחשים לעצמם

אנחנו מכאן לא זזים

איך פרחו בין גלי האבן

כשהשלג סוף סוף הפשיר

היפים בפרחי החלד

על זה כתבנו לך שיר

כי כמה שקשות הדרכים

ועזים כאבי הבירכיים

אנחנו עדיין הולכים

עם מקלות בשתי הידיים

לראות גנציאנה פורחת

ושפע פרחי גרניון

ושמש קרנים שולחת

אל סבא שלך

אהרון.

 

בהרי קארצ'אל 9.2008